אף סכר לא יעצור את השטף הזה,
דרכי עפר עד אוטוסטראדות טובעות בו,
זהו נהר מטפורי גדול השוטף כל מתנגדיו,
אולי גם אותי ישטוף, אם אעז להתקרב אליו...

צליל של שקט בולט לעין אף יותר,
אם כותבים אותו בצורה הנכונה ביותר,
והטעם של ריחות פלא תמיד יגדל,
כי הריח המקובל תמיד יקבור כל מקולל...

ואותה אתם רואים מרחוק,
ואותי לא רואים ממטר,
ואת גם עצמך... אלה בדמות עפר,
למה תמיד בצילך אחיה בסתר?

הו, מוזה התוקפת לילות חרשים...
למה אין כדורים להשלים לרובה כמו אותיות להשלים למילים?
ולמה עצמך תמיד חצייך ישלחו ללבבות התמימים?
דם שחור נותץ מלבבי כי את לא רואה אותה ולעולם לא תראי...