(ליון)
איך אני מתגעגעת ללב ההפוך שלך.
ללב הנוזל שלי, יום אחד
הייתה דליפה, ואני אף פעם
לא יודעת מה לעשות כשזה קורה -
זה כמו מכונית נתקעת באמצע
ולי אין התחלה, רק סיומים זאביים
קונצרטנטיים, שמוכיחים חפותם
בהשארת טביעות גופם
כשעוזבים
ופתאום געגוע הוא כמו בועת-אוויר מגרדת
משתרכת בין חרכי שקעי.
ואני תלוית-סרט-שיער
במקום בו הייתה ידך, ברורים לי הדברים
כמו קליפת השמש האחרונה
כשתלך, כבר לא תדון בבעיית בואך
נזדאב לאחרים, הרי כך הם הדברים:
עיני החרק שלי ידאיגו אותי תמיד
בחצי קריצתן ובגודש האהבה
השפוך בין קו הצער הימני
לבין קן הצרעות השמאלי. כשתלך
תהיה כאן באופן המחריד מכל
בשתי רגליים מדובללות
ורוק מעוכב --
ואתה כולך משורר בפעולה: לא ברור מה עובד יותר
מצמוצי פיך, או הלימת פליטת זעזועי מפשעותיך.
אתה מפרה אותי בלחישות בלילה
מנענע באפך מצד לצד כמו חיה מאוהבת
ואני, כאיבר מין קרוע
בחסדיך מקורזלת,
רדומה |
