נמאס לי כבר לשבת ולהתבכיין
רוצה רק להגיד לך, לך כבר תזדיין
אתן לך מכות עד שאתחיל כבר לדמם
ואתה תבכה לאט, ואז תשב דומם

ואני אצחק בקול, צחוק רע וממורמר
כי למרות כל המכות, הזעם לא נגמר
אתה תהיה ללעג, אין אדם שלא יצחק
את שארית כבודך האחרונה בקלות אני אמחק

אותך אני אשנא, כמו שלא שנאתי מעולם
והכוחות שלי יאזלו, תחשוב 'הזעם נעלם'
אבל זו רק אשליה, כי זהו זעם ללא סוף
את כל הרגישויות שלך אני אדאג לחשוף

ואז אני אקרוס, כי לא תהיה עוד מטרה
כי כל מטרתי הייתה לעשות לך רק רע
ועכשיו, כשהיא מולאה, לא נותר מה לעשות
ואז רק הדמעות אותי יתחילו לכסות

אבל לא אבכה עליך, אלא רק על עצמי
על זה שעליך שפכתי את דמי
על כפיות טובתך, על כמה שאהבתי
על הימים הארוכים בהם כ"כ כאבתי

אבל לצערי, זה לא יקרה בקרוב
כי אני, לצערי, עוד לא הפסקתי לאהוב
לכן בך אני עוד לא מסוגלת לפגוע
ולא מסוגלת גם את פגיעתך בי למנוע

בלי שום נגיעה אתה מכאיב ללא קץ
מהכאב הזה אני הולכת להתפוצץ
אתה בי לא נוגע ופוגע יותר מכל
בשתיקה הקרה, במעשים ללא קול.