איילת גלילי / גרגרים של אבק |
אחרי שצבטו לי בבטן
ומשכו לי ביד
היא מסכימה.
רק אחרי שטיפות מלוחות
מרחו וניקו שכבות של אבק
ברגע של שקט
היא לוקחת אותי
ידה הקטנה וציפורניי המטופחות
שלובות מתאימות
אצבעה הרכה דוחפת ופותחת שער
למצולות פרחוניות שטופות שמש
אושר חבוי, נקי ונצחי
ואני מגלה, עומדת נפעמת
עכשיו רק החיוך מכאיב לי ומקמט
כאילו לא הייתי כאן מעולם
נדהמת לגלות שכל זה שלי
כל זה אני.
ובכל הימים מנסה לזכור
ובכל יום צוברת גרגרים של אבק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|