אני רוצה שתתקשרי,
הו איזו אירוניה,
דווקא חמישה ימים
לאחר שביקשתי ממך
שלא -
כי הכל מכוון בעצם,
וזהו שיר
על הפסקות שיש לקחת
לאט, על מנת לבחון את העולם
שמסתובב כל כך מהר עד שהופך את עצמו
קרוסלה בלתי נגמרת בפארק שעשועים עתיר תקציב
ולא יעזרו ההערות שלך
על כמה שמחשיך,
וקר,
ומתחשק לך להקיא.

אני רוצה שתתקשרי
עכשיו, תיכף ומיד,
כי אין אחרת שאוכל לספר לה
על היום המשעמם-למחצה שלי
ועל כך שאמא שלי שוב,
בפעם המאה ועשרים,
תקעה בי את המבט הזה ששתינו
יודעות בדיוק מה הוא מבשר
(לא טובות, לא טובות),
וזה שאבא שלי הולך לאיבוד
ואין לי מושג מתי אמצא אותו
וזה שעברתי ליד הבית של אהבתי הראשונה
ביום שישי עם האוטו בלילה
רק כדי לראות אם החלון שלו פתוח,
או לפחות מואר,
וזה סימן לרגרסיה שאין כדוגמתה
ומי כמונו ברגרסיה,
בסימנים.


27/5/07