גלוש צוררו / לחזור לנשום |
בלי כלל להכירם
קינאתי בצמא
בלי לדעת עברם
והכל, אבל הכל
בגלל היכן שהם ישבו
ברגשותיי העדינים
הם כלל לא התחשבו
הם ישבו על הספסל
שהיה חלק מאיתנו
ולחשו אהבה
בלי לדעת מה עברנו
על הספסל הבלוי
שמזכיר לי רק אותך
הם יושבים, מצחקקים
ורק אני הרחק ממך
הם נראו מאוהבים
ואני כ"כ רתחתי
הם על הספסל שלי
וכשהלכו, כ"כ שמחתי
התפללתי בלבי
שיעזבו את המקום
וכשהם קמו והלכו
אני חזרתי לנשום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|