תמיד יש את העצב המודחק,
ההוא שאתה לא יודע מה הוא רוצה ממך
ותמיד הוא מוחק את החיוך,
כזה שלפני דקה הצטחקת נורא.

תמיד יש את העצב המודחק
גם אם לא רצית לבכות,
ותמיד הוא בא בכוונה
דווקא בזמן הנוח והטוב.

תמיד יש את העצב המודחק
כי לפעמים הוא היה החבר הכי טוב,
תמיד כשהיית לבד
הוא בא להחליף את הנוף...

אז למה לבכות
אם יש לך סיבה לשמוח?
וכשבא אבדון
היה אמיץ ותן לו לברוח
ומזה לרעוד
כשלא קר לך בכלל?
אז חשבת לקפוץ
פתאום זה נראה לי חבל...

אל תאבד את עצמך, לפעמים...