מעין מגן / שיר ערש חורפי |
זה חוזר ומציף
והיד תישלח
ללטף את הפחד
היא בוהה בתמונת
הראי של עצמה
בשניות שבהן
ייפקחו העיניים
בתוך שקט חונק
תיאנח לבדה
הקירות ישמעו
את גופה מתפתל
מיטתה הדוממת
מכוסה שלוליות
תחבק את כתפה
ותזכיר נשכחות
בסופו של עניין
עת הבוקר יפציע
על לחייה תיוותר
רק דמעה בודדה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|