פזית פישר / לפעמים |
הוא אומר לי לסתום את הפה ולהקשיב,
אז לפעמים, אני מתרצה ומקשיבה לו.
ואז אני שומעת את הטבע,
הטבע במלוא הדרו קורא לי לבוא אליו,
אני רצה כל עוד נפשי בי,
סהרורית לגמרי אני מגיעה אליו
נפשי מלאת שמחה,
משובבת נפש אני מגיעה אל הטבע,
נוגעת בו מלטפת אותו
נוהגת בו בכפפות של משי...
והוא כמו מניאק אומר לי לחזור על צעדי הביתה.
בדרך הביתה, אני נזכרת שאני אתאיסטית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|