|
כל היום אני משורר
בעבודה בהפסקה באוטובוס
כל הלילה מתעורר
במשתאות דיוניסוס
כל אהבתי לדעת
כל תאוותי כסוס
ואחר הצהריים עט שטה מפרשית ודאון מכוון
ספל תה מכונף המטמר אל חרבו של אפולו
נמהל בזיעת המוהלת
בדממת הבזלת
בהלל הרוכלת
אני מביט באותה שמש דועכת
כמו חלפה לה תהילת עולם של תקופת הצהריים
ולפתע אני לא משורר יותר
חושך. |
|
|
סליחה, יש לכם
אולי פתרון
לשיעור יתר בין
אצבעות
הרגליים?
חרגול |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.