היה היו שלושה אנשים, קרובים מאוד. האחד, הדומיננטי, תמיד
הוביל. השני כמעט תמיד נמצא יחד עם הראשון, פרט ללילות, אז היה
נעלם. גם במקומות חשוכים הוא היה נסתר. השלישי הכיר הכי טוב את
הראשון, אך מהשני כמעט והתעלם. הוא נהג להופיע מדי פעם, אך
כאשר הופיע, ליווה נאמנות את הראשון.

הפחדן-מהחושך אהב מאוד ללוות את הדומיננטי, והיה צמוד אליו.
אולם, הדמיון ביניהם הסתכם בקווים כלליים בלבד, ולמרות שאהבו
מאוד זה את זה, תמיד הייתה ביניהם תחרות סמויה; מי הולך לפני
מי, מי יותר גבוה, מי יותר רחב, וכיו"ב. אבל את הכל ראו בתור
שעשוע.

המבקר-הנאמן בהחלט לא היה שם כל הזמן, אך כאשר הגיע, דמה
לדומיננטי בהכל; היה ממש העתק שלו, ונאמנותו גרמה לכך שכל דבר
שהדומיננטי ביצע, הוא עשה גם כן.

המבקר הנאמן הכיר בקיומו של הפחדן-מהחושך ולהיפך, אבל עדיין
נמנעו מלהתייחס אחד לשני. זו לא הייתה יריבות, או סכסוך, או
סוג של עוינות; פשוט, מן אדישות שכזו.

המבקר הנאמן היה בא בשעות קבועות; כל בוקר, לפני היציאה מהבית,
ולפני השינה, כאשר הדומיננטי עשה הכנותיו. העובדה שהגיע בצורה
קבועה יצרה קשר כה חזק בינו לבין הדומיננטי.

לעומתו, הפחדן-מהחושך היה תמיד מתגנב, בא בהפתעה גמורה. משום
מקום היה מופיע, מצטרף אל הדומיננטי כאשר הלך ברחוב, למשל. אבל
הוא היה קצת פחדן: בחשכה נעלם, ולפעמים מספיק שהיה מן יום
אפרפר, והיה נעדר.

המבקר הנאמן גם כן היה מופיע לפעמים בצורה בלתי צפויה, אבל
הדבר היה קורה לרגעים ספורים. היה מגיע, ומיד ידע מה היה בראשו
של הדומיננטי. כה קרובים היו. אני זוכר שפעם אחת בחנות תקליטים
המבקר הנאמן הגיע, ושלף בדיוק את אותו התקליט שהדומיננטי בחר,
למרות שלא התראו כמעט יום שלם.

באותה מידה גם לפחדן-מהחושך היו מקומות שבהם טרח לדייק ולהגיע
בזמן. לדומיננטי היה מנהג לשבת על החוף ולצפות בשקיעה, ותמיד
ידע באיזה רגע יופיע הפחדן-מהחושך, והיכן הוא יתייצב.

הדומיננטי לא התעמק במערכת היחסים המורכבת שסבבה סביבו.
מבחינתו, הדברים התרחשו בצורה הכי נורמלית שאפשר, הכל היה לו
מובן מאליו. כשהלך ברחובות בלילות ידע כי הפחדן-מהחושך יצוץ
מכל פינה, ישנה את מיקומו, רגע ייעלם ורגע יופיע. כאשר הסתובב
בקניון ובמדרחוב ידע כי המבקר-הנאמן תמיד יהיה לו שם לעזר,
תמיד יבין אותו ויזדהה איתו.

וכך הם חיו, שלושתם; בצורה הכי טבעית בעולם. כי ככה חי כל אדם,
עם צל והשתקפות; וכדי לדעת שהם שם, אין הוא צריך לבצע אימות.
בעצם, אולי רק ככה, מדי פעם, כדאי גם לך, ללכת ולבדוק: המצאת
את בבואתך? העוד צלך נמצא איתך?