אהבה

- מאיה, תסתכלי אלי בבקשה כשאני מדברת איתך.
- תעזבי אותי, אמא, אנ'לא רוצה לדבר איתך.
- אני מבינה שזה מעצבן אותך שאבא לא בא, אבל זאת לא סיבה
להסתגר בתוך כל הבלאגן הזה. תסדרי ת'חדר, תלמדי למבחן, תעשי
משהו מועיל ותפסיקי להתנהג כאילו חרב העולם. אני יודעת שהוא
אוהב אותך ובטח לא הסתדר לו משהו. אני מניחה שהוא ישתדל לבוא
מחר.
- זה בגללך, בגללך הוא לא בא, אני יודעת, אני שונאת אותך.
- אני אוהבת אותך ועצוב לי שאת מדברת ככה...
- אני לא אוהבת אותך וגם אבא לא אוהב אותך ובגלל זה הוא הלך
והכל בגללך.
- די מתוקה שלי, אל תבכי. אני אוהבת אותך, אבא אוהב אותך...
- ת'זבי אותי, זה בגללך, הוא אפילו אמר לי שזה בגללך.
- אני מצטערת שהוא אומר לך דברים כאלה. אני יודעת שהוא לא
מתכוון להעציב אותך, אולי זה בגלל שקשה לו שהוא לא גר איתנו
ביחד. די, נו, הנה קחי, תקנחי את האף את מרטיבה לי את החולצה.
- אז אולי שיחזור הביתה.
- מצחיקולה, את מחייכת כאילו פתרת את כל הבעיות של העולם. אי
אפשר, מתוקה שלי. אולי קשה עכשיו אבל היה הרבה יותר קשה קודם.
- למה קשה?
- שכחת את כל המריבות שלנו? אנחנו לא מסתדרים. שונאת לריב על
שטויות. שונאת לצעוק ולהתעצבן.
- אבל אמרת לי שאהבת אותו. איך אפשר להפסיק לאהוב. אם אני
אעצבן אותך גם תפסיקי לאהוב אותי?
- אוי... איך אפשר לענות על זה. בחיים אני לא אפסיק לאהוב
אותך. אני אמא שלך. סחבתי אותך בבטן ובסוף אפילו לא רצית לצאת.

- כן, אני יודעת ויש לך צלקת מהניתוח.
- או קיי, אז אני משעממת אותך אבל שום דבר שתעשי לא יגרום לי
להפסיק לאהוב אותך. אני אכעס עלייך עוד מליון פעמים לא אפסיק
לאהוב.
- אז למה את לא אוהבת את אבא? אם תגידי לו שאת אוהבת אותו הוא
יחזור.
- אני לא יכולה...
- אבל למה?
- כי הוא העציב אותי כל כך הרבה פעמים שהייתי חייבת להגן על
עצמי...
- אבל הוא לא אשם, זה בגלל ההורים שלו שהם לא אהבו אותו, ואני
חושבת שאבא שלו הרביץ לו...
- אני יודעת מתוקה, אני יודעת שהיה לו קשה אבל אני לא יכולתי
להסכים שזה יפגע בי, או בך. אני יודעת שהוא השתדל, ועבד קשה
אבל זה לא הצליח לו.
- את לא רוצה לתת לו צ'אנס.
- אני לא יכולה יותר. ניסיתי, באמת. די... נו... די עם הבכי.
בואי שימי פה ראש. את כבר ילדה גדולה, כמעט בת חמש עשרה. תנסי
להבין אותי. הוא יתגבר על עצמו ויבוא מחר ותוכלי לשבת איתו על
העבודה בהסטוריה. ואם הוא לא יבוא מחר הוא יבוא בשבת.
- ואם יהיה יום יפה נלך לטייל ותבואי גם? כמו ש...
- לא, לא, חמדתי. אני לא אבוא. את צריכה לבלות עם אבא שלך.
אולי תלכו לסבתא...
- אוף איתך, סתם מעצבנת.
- מעצבנת אבל אמא שלך. ואם לא תגדילי את החיוך אני אדגדג
אותך.
- די, טוב, נו... תפסיקי, אני לא נושמת, בסדר אמא. די... אני
אוהבת אותך.
- גם אני אותך, מתוקה. גם אני אותך.

כסף



- הי אמא.
- הי דנושקה.
- מה שלומך? איפה אבא?
- אבא פגש איזה חבר שלו מהצבא במסדרון. אשתו כאן. תכף הוא
יכנס.
- מי זאת? אולי אני מכירה אותה.
- קוראים לה חמדה. אני לא ממש מכירה אותם...
- אני חושבת שאני יודעת מי זאת. היא...
- אויש, תעזבי, לא חשוב. מאיה היתה?
- היא תבוא בערב. יש לה מבחן מחר. ואמרתי לה שיותר חשוב שתלמד.
עד עכשיו כל שנה היא סיימה בהצטיינות. אז דוקא השנה שהיא
מסיימת את התואר... אוי, תני לי קצת מים.
- בואי, תתרוממי אני אעזור לך. רגע, הנה הכרית הזאת...
- תודה אמא.
- מה תודה? בשביל מה אני פה? בשביל מה אני אמא שלך? בשביל
לראות אותך שוכבת כאן ולא לעשות כלום? מה אמר הרופא?
-מה אמר? כלום לא אמר. נגמור את סדרת הטיפולים ונראה. אבל
רציתי לדבר איתך על משהו. על ביטוח החיים שלי.
- די, לא רוצה. את תהיי בסדר. את תצאי מפה על הרגליים.
- אמא, זה לא יעזור להדחיק. אני עלולה לצאת מפה באלונקה. ואם
לא תקשיבי לי אז אף אחד לא ידאג למאיה. אני צריכה שתדעי שאת
ואבא אפוטרופוסים על הכסף מהביטוח עד שמאיה תהיה בת שלושים.
- דנושקה, את תהיי בסדר. וחוץ מזה מאיה ילדה גדולה, היא כבר בת
עשרים וארבע. מה את דואגת.
- אני דואגת רק מדבר אחד. אם אני לא אהיה פה אז האבא שלה יגמור
לה את כל הכסף עם החלומות שלו. בדיוק כמו שהוא ניסה לעשות לי.
- אף פעם לא דיברנו על זה, את יודעת?
- על מה?
- למה התגרשת ממנו? הייתם זוג כל כך... פתאום ביום בהיר, זה
היה בגלל כסף?
- לא בגלל כסף, בגלל שהפנטזיות שלו חנקו אותי. בגלל שבשביל
להרשים את העולם כולו צריך מכשיר סלולרי הכי חדש, ומשרד מפואר,
וכל השכלולים אבל אי אפשר לצאת לבילוי כי אין זמן או יותר גרוע
מזה, אין כסף. מזל שהיו לי סופי-שבוע מהעבודה אחרת גם זה לא
היה. תמיד היה לו כסף למה שהוא היה צריך אפילו בלי לשאול או
להתייעץ אבל אני, אני זה לא חשוב.
- טוב, האמת שזה לא חשוב עכשיו. חשוב שאת תבריאי. ותפסיקי
לדאוג. אם דואגים לא מבריאים.
- אני מבטיחה להשתדל אבל תבטיחי לי את...
- מה?
- שלא תכנעי. יש דירה. תקציבי לה כסף להוצאות שוטפות ותבדקי
אותה על כל בקשה חריגה. אולי היא תכעס בהתחלה אבל היא תתגבר.
אני בטוחה שאם יקרה לי משהו הוא יתייצב פה תוך דקות. הוא יודע
שיש לי ביטוח חיים. הוא לפחות יניח את זה ואני בטוחה שחמש דקות
אחרי שהכסף ינחת אצל מאיה הוא יהיה שם. הוא יעזור להשקיע. אני
לא ארשה את זה את מבינה אמא. לקח לי זמן להתגבר עליו ועל כל מה
שהוא עשה. אני לא מוכנה שהוא יקלקל למאיה. שתמשיך לחשוב שהוא
נפלא ומושלם ואני סתם לא מבינה אותו.
- די, די. תראי איך את נסערת ושוב את משתעלת. לקרוא לאחות?
- לא צריך. רק מים. זה בסדר. תבטיחי לי.
- שה, שה, אני מבטיחה. תנוחי והכל יהיה בסדר. אני מבטיחה.

סוף


- סבתא, את בסדר?
- כן יקירתי, אני בסדר. סבתא שלך ספורטיבית. בגלל זה התעקשתי
שנלך ברגל. יכולנו להכנס עם האוטו.
- כן, אבל זה בסדר שביקשתי ממך לבוא איתי?
- איזו מן שאלה זאת?
- כי... עבר שבוע מאז ששמנו את המצבה וזה סתם יום אבל רציתי
לדבר עם אמא ופתאום הייתי פשוט חייבת לבוא לפה אבל לא רציתי
לבד ואפילו שמריו היה מוכן לבוא איתי הרגשתי שזה לא זה שאני
צריכה אותך.
- מריו בבית? עם גל?
- כן, היום הוא חזר הביתה מוקדם. את יודעת, שני ורביעי הוא
חוזר הביתה מוקדם ואני נשארת קצת יותר בעבודה. בדיוק הימים
שאבא שלי היה בא לקחת אותי, מצחיק... אבל אמרתי לו שלא צריך
להתגרש כדי להיות עם הבת שלו אחרי צהריים. האמת שלא ממש היה
דיון. הוא די הסכים איתי.
- מה באמת קורה עם אבא שלך?
- בסדר, מבקר לפעמים, מבקש כסף, אבל אני חושבת שהוא מפנטז
פחות.
- מעניין, פנטזיות, אלו היו המילים של אמא שלך כששאלתי אותה
פעם למה היא התגרשה ממנו.
- סבתא, את חושבת שהיא שמעה אותי?
- שמעה?
-בדיוק לפני ש... נו... את יודעת, שביקשתי סליחה, שאמרתי לה
שאני אוהבת אותה. בסוף. ואז היה הצפצוף הזה והרופא צעק והוציא
אותנו ונגמר.
- ממה'לה שלי. אני בטוחה שהיא ידעה שאת אוהבת אותה, והיא בטח
שמעה. הרופא אמר שהיא איבדה את ההכרה ממש ברגע האחרון.
- לפעמים חשבתי שהיא לא מאמינה בי. תמיד היתה בודקת אותי,
והכסף, וכל החברים שלי. הכי מצחיק היה עם מריו. איתו הייתי
בטוחה שהיא תשתולל. אני בכלל הייתי בטוחה שהיא תכעס על סבא.
- על סבא? למה?
- כי בגלל סבא, שעמד במסדרון וקשקש עם דויד אני פגשתי את
מריו.
- אהה, אז זאת בכלל אשמתו של סבא.
- לא, אבל אני באתי, והוא בדיוק בא, וסבא הציג אותי בגאווה,
הנכדה שלו ודויד הציג את מריו, גם בגאווה האחיין שלו ואנחנו לא
ממש הקשבנו להם מאותו רגע.
- ולמה חשבת שהיא תשתולל?
- כי... לא יודעת. אף פעם לא ידעתי באמת למה היא פסלה את
החברים שלי. ומריו, עם השם הזה... מריו ואת יודעת שהוא בעצם לא
יהודי, כי אמא שלו לא...
- אני יודעת.
- והאמת שהיא די הפתיעה אותי אז. אני חושבת שרק בזמן האחרון
הבנתי על מה היא דיברה כל השנים. למה היא נפרדה מאבא. אני
יודעת שהיא השתדלה כל הזמן לייפות בשבילי, לא להגיד עליו כל
מיני דברים אבל אחרי שגל נולדה פתאום נפל לי האסימון. ומריו...
מריו הוא אחר לגמרי. הוא ממש לא כמו אבא. אני חושבת שאמא זיהתה
אצלו את הדברים הטובים. היא תמיד ידעה לפענח אנשים. מעניין איך
היא לא ראתה את אבא, לא שאני מצטערת כי אני פה, אבל...
- כרוניקה של סוף ידוע מראש...
- מה?
- כרוניקה של סוף ידוע מראש, זה מה שזה היה. את בטח לא יודעת
אבל סבא שלך ממש לא רצה שהם יתחתנו.
- באמת? לא ידעתי.
- כן, אבל אמא שלך, היא היתה עקשנית. הוא הקסים אותה. האמת שגם
אותנו בהתחלה. חמד של בחור. אבל כשפגשנו את ההורים שלו ידענו
שזה לא יכול להגמר טוב. אבא שלו...
- כן אני יודעת. שמעתי את כל הסיבות לזה שהוא דפוק.
- אני חושבת שהיא ידעה, אבל היא היתה בטוחה שהיא תצליח לתקן
אותו.
- כן, תמיד היה לה את הקטע הזה של התיקונים.
- הנה הגענו.
- סבתא...
- רגע, בואי ננקה פה קצת, ואחרי זה תשימי את הפרחים.
- סבתא...
-מה? יקרה שלי.
- תודה שבאת איתי. אני יודעת שזה קשה לך נורא, שאיבדת את הבת
שלך.
- אני שמחה שיש לי אותך, ואת גל, ושאמא שלך הספיקה לראות אותה.
וזה בסדר לבכות, הנה קחי ממחטה. אל תרטיבי לי את החולצה...
- אוף איתך, סבתא, את בדיוק כמוה. יש רגע דרמטי ומה שמטריד
אותך זאת החולצה.
- סליחה שאני קטנונית אבל יש לי תוכנית ללבוש את החולצה הזאת
עוד כמה שנים לפני שאני דואגת שתוכלי למסור אותה לצדקה.
- תוכנית מצוינת. תיצמדי אליה.