א. תמר / בחלל האכזרי של העצב |
שאני לא יודעת לבכות,
אבל מאז שפתיי כבר הספיקו
ללמוד טעמן המלוח
של הטיפות הארורות.
גופי מרחף בחלל
האכזרי של העצב -
נים ללא נים
נוע ללא נוע
גופי איננו שלי
עוד.
אני מנסה לקרוא
את ששפתיי מנסות
ללחוש. האותיות בורחות
מפניי, ממאנות
מהי האמת הגדולה
שמסתיר ממני העולם הזה,
מאחורי כל הדברים?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|