קרב חרבות על הנפש שלי
שפיות מול ריקנות
אטימות מול כאב

אתה קורא לי לבוא אלי
אל המחלקה
לא רב לבקר
לא רב ללטף ולחבק
להישאר איתך

חרב שחורה נשלפת
ממך
דרך המבט
דרך העבר
דרך ההווה

אתה חותך אותי,
בוצע אותי
וכל מי שאני
וכל מה שבי
כל ההוויה שלי
נשפכת ממני הלאה,
אליך

ואני ריקה וכואבת
מקולפת מעורי
חשופה לכאב
חשופה לך
זרועותיי נמשכות אליך
לבור השחור שלך
אני נמשכת

מערבולת.

אני ואתה
לבד
נגמרו הקרבות
אין חרבות
רק ריק
עורות קלופים
כמו נשל נחש

ההגנות קרסו
השגרה נשחקה
ממגע ידך
משתיקתך

אני כאן איתך