אורטל לויתן / שתיקתך כצעקה |
כמה אפלה כך מתוקה
הוא שתק ובליבו הנר כבה
זו היא שליוותה אותו כל הדרך
הוא שתק, בליבו טרם כבתה
אותה האהבה המדממת
אותו רציתי והוא שתק ובליבו נחמה
וזחל על העפר
רק להציץ בעיניי כמה
הוא שתק כי לא היה בליבו דבר
לא מפאת פרדה או בלבול רגעי
הוא שתק כי תם הצורך במילה
אכן הייתה זו שתיקתו שמילאה
על דפי שירי כבר פרצו מילותיו
עלעלי הסתיו סחו בינם
ולו לא
לא נצרך שיאמר דבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|