מתק הדבש הזולג על שפתותיך
ישרוף מרגושי אהבה כנים,
כפי שנשיקותיך שורפות את גופה.
עור צח ולבן, טהור ונקי כפיים -
מקבל ממך עוד כוויה נוראה.

אתה מביט בה ורואה במו עיניך -
כי עורה הצח שוב נברא.
לא הצלחת להשחיט מאום,
לא נגעת לה בעצם נפשה.
היא נבראה שוב, ללא שריפה.

אתה מביט בה,
ואינך מבין אותה
אבל היא מאמינה לך.
יום אחד תביט בה ברעות אמיצה
תאמר לה שהיא שלך,
והיא, מתוך חגיגת הזייה -
לכבודך על ברכיה תחנון
ולמלבוש יום היוולדך,
אותך תעריץ.

ילדה טפשה ותמימה
בנבכיה יודעת הכל,
והעולם לא יידע אותה
כפי שדם הדמים ידענה -
היום.