הסתכלתי ימינה ושמאלה ושאלתי את עצמי היכן אני, מעליי שמיים
פתוחים וכחולים, אוויר קריר הכה בפניי, הדשא הגבוה מיטלטל מצד
לצד, רוקד עם הרוח, ואני עומד, מסתכל ימינה ושמאלה ושואל, היכן
אני?
הלכתי הרבה ישר, ירדתי מהכביש, המשכתי על דרך עפר והנה אני
כאן. מימיני יש עמק ירוק ועצום שמשתרע עד איפה שהעין שלי לא
רואה עוד, ומשמאלי יש גבעה ירוקה ועצומה שמשתרעת עד איפה שהעין
שלי אינה רואה עוד. ומאחוריי דרך עפר ארוכה, לאן עכשיו?
החלטתי להתיישב, עברו שעות ארוכות, ואיש אינו מגיע לכאן, היכן
המקום הזה בכלל? איך הגעתי למצב שבו אני בצומת דרכים שכזה ולאן
אני הולך?
קמתי על רגליי, וחשבתי. אם אני אלך ימינה, יש שם עמק עצום, אני
ארד בעמק למטה וזו דרך קלה, כל הדרך ירידה, אך בשביל לחצות את
העמק יהיה עליי לטפס לצד השני שזו עלייה רצינית, ומה אז? איני
יודע מה יש מימין גם ככה ואם זה בכלל הכיוון הנכון.
חשבתי ללכת שמאלה, ואמרתי לעצמי זו עלייה רצינית הגבעה הזו,
אמנם היא אינה תלולה אבל ייקח לי לפחות שעתיים אם לא שלוש
לעלות את הגבעה הזו, ואז תהיה לי ירידה קלה, אך מה יש מעבר
לגבעה הזו ואיני יודע אם זו בכלל הדרך או הכיוון הנכון.
אולי אחזור על עקבותיי לאן שאני מכיר ואנסה למצוא את הדרך שוב,
אך לחזור יקח לי יום שלם וירד הלילה, אני לא יכול לחזור.
התיישבתי, שוב פולט אנחה, מגרד בראשי וחושב. השעות עברו ועדיין
איש אינו מגיע, כבר אחה"צ והשמש יורדת לכיוון מערב.
קמתי על רגליי, ניערתי מעליי את הדשא שהתעופף, וחשבתי. האם אני
אלך לכיוון מזרח, או אולי מערב?
אני זוכר שתמיד מהחלון שלי בבית השמש הייתה זורחת מול החלון,
כלומר עם הפנים למזרח, ושוקעת בגב הבית לכיוון מערב, אם אני
זוכר נכון, לפי הדרך שבה הלכתי, שזה הרבה ישר, אם אלך מזרח
אגיע בסופו של דבר הביתה. אבל רגע? ואולי אני אקיף את הבית
ואגיע מסביב, אז זה אומר שיקח לי כמה שבועות לחזור הביתה
ולעשות עיקוף עצום.
אולי אני אלך מערב, אבל שוב מה אם אני מקיף את הבית שלי בכלל
ומאריך את הדרך שלי.
התיישבתי שנית.
התייאשתי, אני פשוט אשב כאן ואחכה.
ירד הלילה, הכל חשוך הרוח הפסיקה לנשב, מצד ימין ישנו העמק מצד
שמאל ישנה הגבעה ומאחורי באופק מנצנצים אורות קטנים, כנראה של
תל אביב.
נשכבתי על הדשא ועצמתי את עיניי. |