בלון אדום,
נפוח וגדול, אפילו רואים בו את ההשתקפות של עצמך
אם אתה מביט ממש טוב.
בלון שבגיל 4 לערך
היה פיסגת השאיפות של כל אחד מאיתנו.

והיום,
הבלון הוא כבר דבר שרירותי,
דבר של מה בכך עבור כל אחד מאיתנו,
אבל בכל זאת -
מקסים אותי לראות
ממש מדהים כל פעם מחדש
האושר העילאי שמציף ילד
בשנות חייו המוקדמות
בשעה שהוא פוגש את אותו הבלון האדום
שהיה שלי פעם
שעורר בי כל כך הרבה,
יום אחד אותו הילד יגדל,
והבלון יהיה בשבילו עניין של מה בכך.
זו דרכו של עולם אמרו.

לפניי שזה יקרה,
לפני שהחשיבות של הבלון תתפוגג
יחווה הילד אכזבה ראשונה,
האכזבה הראשונה של שנות חייו הכל כך מועטות
הבלון יעוף,
רגע אחד של חוסר תשומת לב
והופ הבלון יצא אל החופשי,
הילד ירגיש כל כך מאוכזב, ואף פגוע
ירגיש שהבלון בגד בו כשהעדיף להתעופף לו
בעולם הגדול על פניי השהייה המשותפת עם הילד,
לפעול עפ"י דמיונו הפורה של הילד.

שעה שעתיים והילד כבר ישכח,
יקנו לו בטח איזה צעצוע  אחר חדש,
והילד ישכח מהכל.
האכזבה תעלם.

וכשהוא יגדל,
הוא ייזכר בבלון שלו, ובאכזבה ההיא,
והכל בשעה שהוא בוהה בילד אחר
שקיבל בלון גדול ואדום
שבעבר היה פיסגת השאיפות שלו
הוא יביט ויראה את האושר שהציף את פניי הילד,
את החיוך הגדול ששורר על פניי אותו הילד,
ולא יבין שיגידו לו -
זו דרכו של עולם

אתה יודע להעריך רק כשזה כבר לא אצלך.