אורטל לויתן / מנגינתו |
לחייו כרימונים עגלגלים
ופיו, שפתיים ככריות ורדרדות
מלטפות, מענגות את בטני,
צווארי.
ושוב חוזר והולך לו אותו האחד,
וחוזר לו בניגון חולף,
המנגינה חולפת, האהבה נשארה
ועוד כוכב נופל.
אי יכולתי אי פעם לומר
כי אהבתיהו?
ואם יכולתי זאת, איהו?
איהו כעת כשאני,
יכולה, יודעת, עושה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|