אורטל לויתן / דמעות |
שאוספת אני בכפי.
יש רוח אלוהים
שהופכת אותי, לבדי.
יש צחוקם של אוהבים
שנושמת אני בפי.
והגשם שוב יורד
ומטר נמטר ממעל
ואני ואתה,
אותך - נושמת לתוכי.
ודמי נוטף
כשלג צבוע אדום, כאישה בגוף תינוק.
ודמך בתוך תוכך
כמתכת כסופה, כאיש בגוף זקן.
דמעות מלאכים עוטפות אותי
כמשי רך אדום
ואתה - שואפת לתוכי,
ועבורי אתה הרך כדמעות המלאכים
כדמי המושלג, הרטוב.
ואת דמעות המלאכים
אוספת בכפי.
ואתך - לתוכי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|