ממציאה את עצמי מחדש
טוב יותר, אולי
אחרת.
כבר לא מנסה לרצות את כולם
רק את עצמי, אולי
זה טוב.
הולכת לאיבוד
נופלת
מתאבדת
על קרני המזבח
מקריבה את עצמי קרבן
עם הרוח
עפה
לאן
לאן שהיא לוקחת.
ובמקום אחר
פורחת,
אולי.
ברוחות החזקות
נשאבת
כבר לא מנסה
לברוח
מהמערבולת
כבר יודעת
שהמלחמה מיותרת
כי אני
אני לא גלי עטרי
אני נשברת.
וכמו לילית התנ"כית
אני סוג של שד
וילדיי הם רוע
שנאה
שטנה
ריב
ומדון.
קרבנות של חרמנות
נופלים בידיי
ומבקשים
רגע של חסד.
אני הורסת
משפחות
זוגות
אהבות.
אני חלשה
מולם
הם כולם
כולם היו בניי... |
