[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יש הרגשה של כוח להיות הראשון של מישהי.
אתה מרגיש כאילו שאתה מלך העולם מבחינתה, אתה כל מה שהיא
מכירה.
מלבד התוספת לאגו שנובעת מזה שמבחינתה אתה הכי טוב שיש, תמיד
כיף להיות הראשון של מישהי. זה שהיא תזכור כל ימי חייה. מעבר
לזה, כיף ללמד אותה את הכל, ולראות אותה מתמודדת. חזק מדי, חלש
מדי, מדגדג מדי, בסוף היא מבינה ועושה את זה כמו גדולה. ואתה-
אתה נהנה מפירות ההשקעה שלך, ויודע שאת זה אתה עשית.

מיטל, לדוגמא, הייתה כזאת. אני לא יודע למה אני עדיין זוכר את
השם שלה, אבל זה כנראה בגלל שהכל איתה הלך חלק. לגמרי לפי
הספר. לקח לי בסך הכל שבוע להשכיב אותה.
היא לא הייתה מאלו שנשבעות להישאר בתולות עד החתונה, אבל מאלו
שרצו לחכות לגבר המתאים, זה שהן בוטחות בו, ויודעות שלא יזרוק
אותן. קלטתי את זה אחרי חמש דקות שיחה איתה.
הכרתי אותה באחד הפאבים בתל אביב. היה לה גוף סביר פלוס, ומה
שהוסיף את הפלוס הזה היה ללא ספק השפתיים המדהימות שלה, שלא
היו מביישות אף דוגמנית צמרת בעולם. ניגשתי אליה והצגתי את
עצמי כסטודנט לעיצוב והוספתי שהחולצה שלה היא הדבר הכי פחות
מחמיא שיכלה לצאת איתו מהבית. הזמנתי אותה לשוט של ייגר והיא
מבחינתה לא סירבה למשקה חינם, ונטשה את חברותיה. חומות האש
ירדו. עכשיו נשאר לתקוף את המטרה.
לאחר כעשרים דקות התוודיתי בפניה בסופו של דבר שאני לא מעצב
ולעולם גם לא אהיה, כי אני פשוט לא מתרומם. משום מה זה קרע
אותה מצחוק. אמרתי לה שאני חוזר לחברים כי אחרת לא תהיה לי
הסעה הביתה. החלפנו טלפונים ונשיקה לוהטת.
אלוהים, היא הייתה כל כך קלה. כל משפט פגע בול במטרה. מאה אחוז
פגיעה.

שבוע שלם סחררתי אותה סביב האצבע. היא קיבלה ממני שדרים של
רגשות, ואני מבחינתי לא הכחשתי אבל גם לא אישרתי. מה יש? שתאכל
קצת סרטים. זה בריא.
יום שישי. קבענו ללכת לשחק סנוקר. מה אני אגיד, קרעה לי את
הצורה. אף פעם לא הייתי טוב במשחק הזה, אבל זה הדבר האחרון
שישב לי על הראש באותו ערב.
נסענו אלי. בהתחלה היא לא רצתה לבוא אבל הבטחתי שאין מה לדאוג
כי במילא ההורים שלי ישנים ואני לא רוצה להעיר אותם. נראה סרט
בשקט ומקסימום נירדם לנו. היא הייתה קשוחה, הילדה, אבל בסוף
השתכנעה.
הגענו אלי והדלקתי טלוויזיה. היא מצאה משהו שאהבה, איזה סדרת
מתח או משהו כזה. מלמלה משהו על פרק שפספסה.
לקחתי לה את היד והתחלתי ללטף אותה בעדינות. לליטופים התלוו
שריטות עדינות שעלו וירדו לאורך היד שלה, עד לכתף, סיבוב על
הצוואר, וחזרה במורד היד עד לאצבעות. הרגשתי את הצמרמורות שלה.
כל כך כיף לראות בחורה מתענגת על מגע ידך. ישבנו ככה על המיטה
שלי בחצי שכיבה, אני מלטף, והיא נהנית. התחלתי לנשק לה את
הצוואר תוך כדי ליטוף. נשיקות קטנות, עדינות. עליתי מהכתף, לאט
לאט במעלה הצוואר, ומאחורי האוזן. נשכתי קלות את אוזנה. היא
השתגעה מזה וישר הסתובבה אלי והחלה לנשק אותי תוך כדי שהיא
מעבירה יד על צד הגוף שלי.
התחלתי לתהות אם היא אמרה את האמת בקשר לבתולים שלה. אבל מצד
שני, חשבתי, הרי אין טעם לשקר בעניין כזה, כי אני אגלה את זה
בסופו של דבר. כנראה התנסתה בכמה דברים אבל לא הגיעה רחוק.
וכאן אני נכנס לתמונה...
החלקתי את ידי מתחת לכתפיית הגופייה שלה, מעסה לה את הכתף.
התחלתי להתקדם מטה, באיטיות ובעדינות, מדגדג קלות עם גב כף
ידי, עד שהגעתי לחזה שלה. העברתי בעדינות את אצבעותיי מסביבו,
מתגרה בעדינות, ואז בבת אחת לחצתי אותו בידי. נישקתי את צווארה
בעוד היא מגרגרת בהנאה, ומחליקה את ידה אל בין רגלי.
נהנה מכך שהבחורה שצמודה אלי נהנית ומהנה, החלקתי את ידי
השנייה אל עבר מכנסיה, ופתחתי את כפתורי הג`ינס אחד אחד. משכתי
אותו מטה, והיא בעטה בו לצידו השני של החדר. ליטפתי את איבר
מינה מבעד לתחתונים השחורות, מרגיש את החמימות והלחות הכל כך
מוכרים.
לפתע עצרה, והודתה שלמרות שהיא עוד רגע נמסה, היא לא מסוגלת
להמשיך. אחרי הכל, היא מכירה אותי רק שבוע.
התחננתי שתתן לזה הזדמנות, שהיא תהנה, שאני יודע בוודאות שיש
לי רגשות כלפיה ושזה לא סתם. לקח לי רבע שעה לשכנע אותה. למען
האמת, אלו החסרונות הגדולים ביותר בקשר עם בתולות. הזמן,
ההשקעה, והחפירות. אוי, החפירות!

שכבנו. סליחה, הזדיינו. זה היה פחות נורא ממה שציפיתי. מסתבר
שיש בחורות שכן רואות סרטי פורנו, ואף משתמשות בהם כעזרי
לימוד. הדברים שעשינו... היא הייתה יותר טובה מרוב הבחורות
המנוסות שהייתי איתן. כנראה שיש אנשים שאצלם זה פשוט כשרון
מולד. היא כל כך התרגשה מהחוויה שהיא הסכימה לעשות דברים
שבחורות אחרות לא היו עושות בחיים. בלילה ההוא גיליתי הרבה
יתרונות בבחורות נמוכות. ירד לה דם אבל לא כאב לה. התמזל
מזלנו, כנראה.
בסוף נרדמנו. אבל לא מחובקים. אני לא מסוגל לישון מחובק עם
מישהי. אני צריך את המרחב שלי.

הבעיה הייתה שהיא עכשיו שוכבת אצלי במיטה, ההורים בסלון רואים
תוכניות זקנים של שבת בבוקר, ואני צריך להטיס את הבחורה הזאת
מהבית שלי.
היא התעוררה פתאום. כנראה חשבתי בקול רם וזה העיר אותה.
בחורות... אני לא מאמין. יש להן חוש שישי לחרא הזה, אני נשבע.
כל פעם שתחשוב על סקס, היא תדע. כשתחשוב על זה שהיא השמינה,
היא תדע. כשתבגוד בה, היא תדע. וכשתפחד ממנה, או אז היא תדע,
אבל אתה לא תדע שהיא יודעת. היא תנצל את זה נגדך וברגע שתאפשר
לה היא תתקע לך יתד בלב. או באשכים. תבחר אתה. בגלל זה אני לא
נותן להן להריח את הפחד. אני מתביית על המטרה וישר ניגש. לא
נותן להן זמן לחשוב, להעריך, להריח היסוס. אחרת בחצי שנייה היא
גומרת עליך. ולא במובן הטוב של המילה.

אז עכשיו אני תקוע עם הבתולה לשעבר בחדר. ראיתי את כתם הדם על
הסדין. יופי, אני לא רוצה לדמיין מה אמא שלי תחשוב. קיבינימאט,
אני אצטרך לעשות בעצמי כביסה.
על כל פנים, מיטל מתעוררת לה, ומחבקת אותי. אני מתיישב, ולוקח
את הגיליון האחרון של בלייזר. היא מלטפת אותי, ואז בבת אחת
מנתרת עלי. היא מנשקת לי את הבטן, והשיער שלה מדגדג אותי. אחח,
כל כך התחשק לי קוויקי! לא חבל על זקפת הבוקר? לזיין אותה טוב
עוד פעם אחת.
מיקדתי את עצמי במטרה. ההורים ממש מחוץ לחדר. נשמתי עמוק.
בתנועה זריזה העפתי אותה לרצפה. נעמדתי מולה, מביט עליה בעודה
שרועה על הרצפה. מסכנה, איזה מבט היה לה בעיניים. כמעט ריחמתי
עליה. "יאללה מאמי, אני ממש ממהר, יש לי טיסה לתפוס היום. ואת
תצטרכי לצאת מהחלון כי כל הבית מלא בארגזים. אנחנו עוברים
ללונדון". לונדון? זה הכי טוב שיכולתי להקריץ? טוב נו, העיקר
שמבחינתה אני לא בארץ.
היא כנראה חטפה מכה בראש כשנפלה או שפשוט ההלם היה גדול מדי
בשבילה, כי היא עשתה כל מה שאמרתי לה, ויצאה דרך החלון.
מזל שאני גר בקומת קרקע אחרת הייתי מוצא את עצמי בבעיה גדולה
יותר.

נכנסתי למקלחת לשטיפה ארוכה כשפתאום תקף אותי פרץ צחוק.
זה לא ייאמן. בחורות, אי אפשר בלעדיהן... ובבוקר אי אפשר
איתן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אריאל זילבר
יכול לחיות.
רק לא בבית
ספרנו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/7/07 16:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אופיר סרוסי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה