החלפנו מבטים ואחר כך חיוכים מעל כוסות הבירה באפלוליות שאפפה
כאילו רק את שנינו בפאב ההוא. החברות שלי צחקו באותו זמן,
והחברים שלך צעקו על איזה שחקן כדורגל שרץ על המסך העמום של
הטלויזיה מעל לבר.
ופתאום כבר ישבת לידי ושאלת איך קוראים לי, ואפילו לא היה לך
אכפת שלגמתי לך את הבירה כי בדיוק סיימתי את שלי. ואני חשבתי
שיש לך חיוך יפה, ושחבל שאנחנו לא שותים את אותה הבירה כי שלי
הייתה טעימה יותר. ואיפשהו בין מבט למבט התגנבה הנשיקה
הראשונה, ההססנית, שזרמה לתוך עוד אחת, ואחת נוספת... וכשהפלאש
של המצלמה תיעד את החגיגה הפרטית שלנו, נבוכנו פתאום, והתחלנו
לדבר שטויות, עד שתפסת לי את היד ומשכת אותי החוצה.
התנשמנו אחד לתוך הפנים של השנייה, אני לא יודעת אם מהתרגשות
או בגלל שהיה כל כך חם. העברת את היד בשיער שלי, ופשוט נתתי לך
לגעת בי, התמסרתי לרגע. קולות ופנים הערבלו סביבנו במשך מה
שנדמה כשעות, וכשעמדתי ללכת, שאלת אותי, כמעט בביישנות, אם
תוכל, אולי, להתקשר אלי.
וכשהבטתי בך רושם את המספר שלי ידעתי שלא תתקשר, ואם תתקשר,
אני לא אענה. אנחנו ידענו באותה נשיקה אחרונה שאת הערב הזה אי
אפשר לשחזר...
ובאותו לילה כשהלכתי לישון והרחתי את האפטרשייב שלך על השיער
שלי אתה בטח חייכת לעצמך, ומחקת את המספר שלי מהפלאפון.
מוקדש ל-א. בחיוך. |