אני קוראת לו
והוא - בא.
מתרפק, מתלטף.
צמא למעט תשומת לב.
אני מגרשת אותו
והוא - הולך.
קוראת לו שוב ואלי הוא חוזר.
הוא נשלט על ידי כבובה פרוותית
שבלילות הקרים חובקת, שומרת מפני הרעמים
ובימים נדחפת לארון צפוף ומצחין עם 2 וחצי טיפות נפטלין.
בלילות סערה כשהרגשתי לבד
ובדמיוני המופרז ברחתי מהגמד,
שכבתי תחת שמיכתי החמה
ובין זרועותיך מצאתי נחמה.
הוא משיב בחיוך ושתיקה שחונקת -
הס, ילדתי
ואני - שותקת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.