ושוב זה קורה
ואני מרגישה מרוסקת
רק בגלל שאני יודעת שזה רק חצי ממה שאתה מרגיש עכשיו.
וזה בגללי. מה אני עשיתי? למה מגיע לי שתרצה אותי?
ובאיזו זכות אני לא רוצה אותך?
עוד חיבוק
ארוך כמו נצח.
אתה לא נותן לי ללכת
ואני מנסה לעצור.
אתה נושם,
עוד נשימה אחת ארוכה וחנוקה.
הבכי, קשה להאמין עליך...
הבכי הוא זה שחונק אותך.
אתה מנסה לא להראות,
אבל קשה להתעלם מהנשימות החנוקות.
כשאתה מחבק אותי ואוחז אותי קרוב
מעביר את הידיים הגדולות שלך על כל סנטימטר
על מנת לזכור. מה פספסת בטיפשותך ומה אתה מסרב להשאיר מאחור.
מסניף את הריח, טועם את הטעם, מסתכל בי בעיניים דומעות.
שם את ראשך על כתפי וידי מנחמת את צווארך
ואני מרגישה את הדמעות החנוקות שלך.
פותח את הפה אבל כלום לא יוצא.
אתה יודע שהכול כבר נאמר
אתה יודע. ולא משנה מה תגיד,
זה נגמר. |