אפילו הסכמת,
זו עדיין לא התחלה,
עוד לא.

פסיעה אחת לעבר בית קפה בפינת רחוב,
התקדמות מסוימת לעברך.
ההזדמנות אינה מובנת מאליה
ואולי, בתקווה,
לא תהיה מובנת לעולם.

זורם הנהר לאטו,
שלווה,
כתום וצהוב ואדמדם בשמים
וירוק של עלים,
ציפורי שיר מצייצות על ענפים
סירה קטנה שטה.

לא אוציא לאנשים את העיניים,

אף אחד לא ישמע.
אף אחד לא ידע.

שלא ישובו למחוזות של קנאה,
יחפשו עניינים לא להם בשוליים,
בשולי שמלתך,
שלא יטמנו יד במכנסי, יחטטו בלבי.

נעבור בלי להסתכל לצדדים,
נראה רק את היופי,
שלנו.

שיחות אקראיות שהיו,
יתגבשו,
יהפכו לזיכרון מתוק.

המשכיות

טבע חדש והתרגשות של ילד
חיוך לא יורד משפתיי.