אני כותב שירה
לאתר מגירה בכדי ש
יום אחד מישהו
ישב בתחנה של
הרכבת המרחפת הקלה,
בדירתו, סלון ביתו, גינתו,
או בבית הכיסא,
עם מחשב נישא גירסא
999 Deluxe
של חברה שנכון לשנת אלפיים ושבע
עדיין לא הוקמה.
ובדרך לא דרך
יתקל בשיר של אדם
שנולד, צעד, מעד,
ונדם.
יקרא,
יעמיק לקרוא,
ינבור עוד ועוד
בקרביי הרשת החדשה,
שאת מאפייניה עדיין לא אדע,
בכדי למצוא את המעט
שהקאתי אני מקרבי
ויאמר לעצמו:
איזו אבידה.
ותהא זו התפילה היחידה
לעילוי נשמתי;
כך שתחדל מלשרוט את
הקרומים הדקים
של עולמות גשמיים
שלא נועדו להיות
מנת חלקה. |
