שמתי עצמי מול מראה ואני ערום
והנה אני חסר צורה מוגדרת
ומשנה צורה כל הזמן
מהבהב בכבדות בין כתמים שחורים של עיניים טרוטות
ובין צללים בהירים של מוקד
והמוקד הזה אינו קיים
וביני לבין המוקד הנמצא מטר או שניים בתוך הקיר
בתוך המרחב המדומה שנוצר
אני רואה את אשליית דמותי הכבדה
המשתנה ללא הרף

ובתוך התמונה הזו החדר כולו מתקמר קלות בקצותיו
מסתחרר ומתפתל, מאבד את אחיזתו
שכעת אינה עוד נטועה ביסודות הבניין
החדר כתפאורה במחזה אשר נכתב בין קותלי גולגולתי
ומומחז כעת בין כותליכם

ובתוך תמונה זו של מציאות מדומה אני לוקח מעיניי
את תפקיד המלקט ומגדירו מחדש
וכעת אני האוסף את קרני האור והחושך
ומסדרם בשורות

שורות אלו של מילים שנקראות כעת  על ידך
ובין השורות הללו נגלית דמותי
ואני ערום מול מראה