קולות מפקדים
נשמעים מן החולות
שיירה של חיילים
צועדים שורות שורות
שקט בחוץ
מסביב שממה
צל החושך הכבד
הפחדים והאימה
שריקות עוברות מעל הראש
ופגזים נופלים
עוד הרוג אחד ועוד שניים
זוג ידיים רועדות ודמעות בעיניים
והוא מנסה לא לאבד את עצמו
ולא להתבלבל ולו לרגע קטן
הוא מנסה לא לחשוב מה יקרה
אם...
היא בבית
מחכה לו
הוא לא יודע אם ישוב
והיא כסוסת ציפורניים
מקווה שיחזור
שלם
הוא נופל
חושך שחור וכבד מסביבו
הוא מרגיש את עיניו נעצמות אט אט
וצעקות מסביבו
צעדים חרישים חרישים
הוא מרגיש איך גופו נחלש
ומסביבו אנשים לוחשים
מרימים, מזיזים
והוא אינו מרגיש דבר
קולות חיילים
נשמעים מן החולות
שיירה של מפקדים
צועדים שורות שורות
בשביל הארוך לבית
יש פרחים וורודים המלווים את האורח
ודלת שחורה כבדה
הם דופקים בדלת
פעם אחת, פעם שנייה
פותחת את הדלת אישה
מפוחדת
היא רואה מפקדים בדלת
לא חושבת פעמיים
היא עוצמת ת'עיניים
טורקת להם בפרצוף
נשכבת על הרצפה הקפואה
ידייה מאוגרפות
רוקעות על הרצפה
פיה ממלמל קטעי מילים
היא זועקת
ואין קול ואין עונה
דפיקות חזקות בדלת
והיא- בכאבה שלה
מנסה להבין
מה היא תעשה עכשיו
היא זועקת
הקירות רועדים
הרצפה זזה מעט
"למה?! למה?!"
היא זועקת
ואין מי שישיב לה
והיא בבית שחיכתה לו
ציפורניים כבר לא נותרו לה
ודמעותיה כבר אזלו
היא יודעת שזהו גורלה של האהוב
שהיה אמיץ
ונפל.
השיר התחיל ממשהו אחד והפכתי אותו למשהו כזה...
|