טוהרת אבות ביזתה
מציאות הכתירה
אות העוול כילדות
את הבגרות כאש חורמה

מקום בין עולמות
ניחן בתושייה
לפרוץ סכרי כאב, סכרי אשמה
לראות כמאמין

מישור אל מול עיניים
קיים מאז הזמן
נפרש אל מול מילה דומעת
היה ולא היה

אהבתי בלי תנאים
שם בין העולמות
בלי הבל המילים המשתנות
ידעתי מי אני

וכואבת לי דמותך
נשרפת אל תוך שורשי דעתי
כואבת מיידעת
על כל שמחות חייה

שטוהרת אבות ביזתה
ומציאות הכתירה
ילדה ידעה נהר כאב
אך מחפשת סכר אהבה

אהבתי בלי תנאים...