זו המציאות, זו המציאות שלי עכשיו.
אני חוזרת ואומרת לעצמי שעכשיו זו המציאות החדשה.
אימא שלך כבר לא תעביר יד בשערך הרך
זו המציאות שלה.
אחותך כבר לא תשלים איתך כשתיתן לה ורד ותבקש סליחה
זו המציאות של אחותך.
אני כבר לא אשיר לך בשקט שירים שאהבת
לא אשיר שירים שיגידו לך בשקט כמה אני אוהבת אותך
כבר לא אשלח נשיקה חבויה באוויר, מרחוק
ולא אריח אותך. זה לא עוד חלום רע.
זו המציאות הארורה.
ואני כבר לא כועסת. רק בוכה.
ונזכרת בך.
זה מעלה בי חיוך
ומיד אחר כך דמעה.
וזו, אהובי, המציאות העגומה.