"אני אוהבת אותך" היא אמרה לי, "תבטיח לי שתזכור זאת תמיד."
הבטתי בה בחיוך, כמה יפה הייתה כשפניה זהרו באור הירח וגופה
היה שכוב על החול, כאילו מבקש להשתקף בכוכבים.
"איך אוכל לשכוח", אמרתי, "פנייך ילכו איתי לכל מקום בו
אהיה".
עצמתי עיניים והנחתי ראשי לצידה, חשבתי על מחר, על איך אעזוב
עם התיק על גבי, ואביט אל השמיים, כמו תמיד לפני מסע ארוך, רק
שהפעם יהיה זה המסע האחרון.
כל כך הרבה דברים אני משאיר מאחורי, ויש בי פחד כי בזמן שאהיה
רחוק מהם, לאט לאט הם גם ישכחו מלבי. ההורים, החברים, האחים
הקטנים, כל השירים והספרים שעיצבו אותי ותרמו למה שאני היום,
רגע לפני שאני עוזב.
ואיב, מה יהיה איתה, איך היא תסתדר, הרי אני כמעט אחד האנשים
היחידים שיש לה בעולם...
ומה יקרה למה שהיה בינינו, האם היא תכיר בחור אחר ותתאהב בו
כמו שהתאהבה בי, האם תאמר לו כמו שתמיד הייתה אומרת לי כשאהבנו
שהיא רוצה לשכוח מכל העולם כשהיא איתי ובכך תשכח גם אותי.
"קאי", קטעה את מחשבותיי, וכאילו קראה אותן אמרה בשקט "אני
רוצה שתדע שלעולם לא אשכח אותך, ולא משנה כמה זמן יעבור, אחכה
עד שתחזור, גם אם זה יהיה לנצח."
שמי לא היה קאי, אבל היא אהבה לקרוא לי כך, בוקר אחד כשיצאנו
לטייל לא הנחתי לה עד שלא תסביר לי מה משמעות השם, היא סיפרה
לי שקאי זאת מילה עתיקה בסינית שמשמעותה נשימה, ואני בעצם כמו
האוויר לנשימה שלה.
"לנצח?" שאלתי אותה. "ומה יהיה אם הנצח יהיה ארוך מדי?"
"אחכה, אחכה גם אם זה יהיה לנצח, כמו שאני יודעת שלנצח אוהב
אותך", אמרה בביטחון.
הפניתי את ראשי לעברה, גלשתי באצבעותיי בין שערותיה, לא היה
עוד מה לומר, השתיקה שהייתה בינינו באותו הרגע כאילו אמרה הכל.
כמו שכתבתי לה פעם במכתב- "כשיש אהבה אמיתית אז הלבבות מדברים
במקום בו השפתיים נפגשות".
השפתיים שלנו נפגשו, זה היה רק אנחנו, מוקפים בגרגירי חול
ואהבה.
הירח זהר עלינו, הוא היה שלם ובוהק, כאילו רצה להיות שותף
למתרחש תחתיו.
שיערה גלש על פני, אצבעותיה שלובות באצבעותיי ועיניה השתקפו
בעיניי.
חום גופה, משב הרוח הלילי, וקול הגלים המתנפצים אל החוף נרקמו
לידי תחושה מערפלת, מלטפת, שרציתי שתמשך לעד.
חבוקים אחד בזרועות השני, נרדמנו, ראשה מונח בחיקי.

כשעלה השחר, התעוררתי, לבשתי את בגדיי, והכנסתי לתיק את העט
ומחברת הכתיבה שלי, יחד עם כל הזכרונות. נתתי מבט אחרון אל הים
והודיתי לו על מה שהוא מהווה עבורי, ידעתי שהוא יתגעגע אלי ואל
הלילה של אתמול כשם שאני אתגעגע אליו. הירח לא ישכח לעולם את
אתמול בלילה, חשבתי.
כשהסתכלתי לעברה שוב עיניה כבר היו פקוחות.
רכנתי לעברה, משאיר על שפתיה ומצחה שתי נשיקות אחרונות, ארוכות
ולוחש לה עוד אחזור אהובה, עוד אחזור.





               ( "מנגינת אהבה", ספטמבר 2006)