מסביבי כל הפרצופים המוכרים,
תלושי מקום,
תשושי עיניים.

קמים מוקדם למרוצי היום,
רצים לשומקום,
לשומקום.

הדמעות זולגות מאחורי משקפיים
להסתיר ת'עיניים,
להסתיר ת'עיניים.

מסיטה מבט, רוצה להטביע את העצב
בלי היום
בלי מחר

וזה קצת מצחיק,
קצת עצוב,
חולמת את מותי
ואז הזמן כבר לא קצוב.
קצת קשה לי להגיד לך,
כי קצת קשה לי להבין
כשאנשים רצים במעגל
והעולם משוגע
בתוך כל הטירוף הזה
בסוף אני אטבע

אנשים מחכים ליום שמח
יום הולדת,
יום הולדת

רוצים שוב להרגיש שוב כמו ילדים
שב, תקשיב לי
שב תקשיב.

הוא דהר על אופנוע רחוק דהר
הוא לא יחזור עוד
לא חזר.

שלום מורה, אמרי לי מה הלקח?
חפשי אותו דרכי,
תראי אותו דרכי.

וזה קצת מצחיק...