רק עליי אין אף אחד משגיח, אין מי ששומר פן ליבי יפגע ויפצע,
כל דמעותיי נופלות על המקלדת. למה לבי לא מפסיק לבכות שוב
ושוב? כל פעם מחדש מתחרר, נפצע, גווע מרעב ורוצה לתקן את
החורים שנוצרו מאהבה, איפה הפלסטר שאני אוכל לתקן אתו את הלב?
איפה אהבה שתפצה על כל הכאב, שתייסר אותי מדמעותיי, למה אלוהים
לא עוזר לי לדעת מה מותר ומה אסור, למה הוא אף פעם לא אומר לי
שבשבילם המשחק כבר מכור, שהנה שוב פעם הייתי קלה... ושוב הכל
מתחיל מהתחלה, הכאב, הבכי, הצער על האהבה... אוף, כמה שאני
שונאת את האהבה.