|
עיניה הביטו אליי שותקות
כאילו אמרו -
אני יודעת.
שפתיה דממו
מלבקש תפילה אילמת.
ידיה קפאו באוויר
כשנשלחו לחבקני
אך כל גופה ביקש - את תישארי.
מול בית שבור היא עומדת
בית שעיניה טרם התרגלו להכיר.
מול מציאות קיימת,
שבגינה פתאום נדמה,
שלא כדאי להתקיים
כלל. |
|
|
מי שאמר שעדיף
לאהוב ולאבד
מאשר לא לאהוב
בכלל, לא אהב אף
פעם בחייו.
מי שאהב...
ואיבד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.