לביאה טל / עצבות |
והשפתיים שלי חייכו,
העיניים שלך ריתקו אותי
והשפתיים שלי שתקו.
הלב התרחב למשמע המילים,
העצבות והכאב דעכו,
הצלילים שטפו אותי
ועיניי נעצמו.
המחשבות ריחפו לימים רחוקים,
בהם האושר עוד היה חלק מהחיים
ושנייה אחר כך
שוב הבטת בי,
והכל שב למקומו בהווה
ושבה גם העצבות.
מוקדש לא'
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|