זה קרה.
ההתמכרויות שלי - החולשות שלי
לוכדות אותי בטלפיים מטונפות,
אני מגרש את עטלפי הדיבוק,
את הסרטן היושב על סלע ומעשן,
רומס בנעליים משרדיות מעור
את חזירון הממון
ומחפש דרך לנסוע בקו ישר,
להימלט מסמי-ההמון
שלא תעצור אותי בצד איזו ניידת
לפגישה מאוד שגרתית,
אחרי הכל
הם מחפשים אותי
אני נהיה סחרחר מכל זה.
חוצה ערים חשוכות,
נהגים צעירים במכוניות מבריקות,
מחפשים כולם חניות.
לרגע אחד אני ער,
מדמה כמה זה לא טוב
אם היינו יכולים לפחות לשבת
לדבר עם יכולת קשב
רק לכמה דקות,
אולי זה היה עוד יכול לעבוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.