מצטער שאני לא מתקשר היום,
את נשמעת קרירה
ואני כבר, כמו שחזית, מתגעגע

שתיתי על בטן ריקה על הים בהרצליה,
מעקם פנים זועפות אל עבר כל החבורות
שהתכנסו לשתות בירות
כותב,
חושב עלייך

אחר כך התחילה סחרחורת,
האוכל הגיע קצת זמן אחרי הבירה
ויצאתי מדדה החוצה בשקיעה
זועף קצת פחות
אבל... בכל זאת,

אחר כך נרדמתי,
עומרי בא לבקר ועישנו הרבה,
התמונות שלך שוב תלויות בכל רחבי הבית,
שתי סיגריות שלמות
שוכבות מטונפות בתחתית המים
על סיר בכיור,
מציצות אליי מאשימות כשאני מוזג לנו קולה

אחר כך הוא הלך,
הוא אמר שבתוך שבוע נחזור
ואני חשבתי על הרגע היחיד היום שהצצת מתוך הערפל של הכאב
ומתוך אותו כאב היית חזקה, אמרת,
תוך שלושה ימים אתה חוזר אליי,
עד אז כבר תבין

ואולי אני אבין
אחרי הכל אני אוהב אותך כל כך
אהבה מאחה את כל הקשיים,
אבל אז שוב כמו בבוקר מתחילות הדמעות
אחרי הכל, האם לא האהבה היא זו הפוערת תמיד בורות?

חשדן אני הלילה,
מסטול שיכור סנטימנטלי וחשדן,
את חסרה לי בין הקירות האלה
חסרה בין הזרועות האלה
אבל אינני יודע עכשיו
כיצד לסמוך
עליך, עליי, בכלל

זה היה לי סוג של דימוי מוטרף לחיים שלי:
צד אחד אוחז חזק חזק
וצד אחר מחפש בכל הכוח מפלט
הצד של המאבד התמידי
והצד של הצובר הכפייתי
בין לבין אני תמיד נהדף

אולי הארטיסטיות הכפייתית
שניתן למצוא בין שנינו
היא על החבל המחבר
ביני לבינך
הצורך בטרגדיה דרמטית
או במלנכוליה
אורגזמטית
היא מניעה טוב כל כך
את צירי הזמן
גורמת לי להימשך
גורמת לי לרצות לברוח ממקומות טובים
גורמת לך לצרוח,
ולפעמים, לזרוק דברים

אבל עם דפים לא מתחבקים
גם לא בלילות הקיציים, כשעצובים
ואני מתגעגע אלייך