23:40
כמעט חצות. השקט נע בקירות. צעיף האור
הנוגה מרצד.
החדר מתכווץ בפינה. האצבעות רוצות לחיות
למען הנעל הנכונה. עוד מעט השעון יורה
להחזיר מרכבה למקומה ולנוס
חזרה לנקודת המוצא.

18:35
לא בדיוק השעה המדויקת.
אולם מי מסתכל כשבאה הפייה
עם שמלת המוות ומכריזה על הנשף הקרוב
מעטרת את השיער במשככים ובמקום
מרכבה מניחה אותך במיטה ואומרת לך
סעי יחפה

טיפות נושרות אל לשונך. הסוס המוביל עייף
את מוכנה מוקדם מדי, נזכרת בחנה'לה ושואלת
אולי במחילה אפשר להחליף את היוצרות

20:00
סינדרלה מחזיקה אותך בחיים
בקולות מלאכים היא מבטיחה להגן עלייך
בגופה הקטן ואת בוכה כמו נסיכה
למרות שכבר לא תלכי אל הנשף
אלא אל הכאב. והכאב נסיך. כמו שהוא בא
כך הוא עובר - באצילות. ואת יודעת שהמוות
עיטר אותך שוב. הפעם, בכוכבים משמלת השבת