ליבי רהוט כאשר שח הוא בלשון אהבים
עם שכניו ומקורביו הרחוקים עד דמע.
ומה יגידה? הן געגועים ירעיפו מעליו  
תשוקה באין לאות לה, שיאלפוה השושנים
שמכתימים צבעו באודם הכהות, עז - לבל ימחה.
גופי הינו משכנה של עריצות האהבה -
ויקדשה מזבח ליבי אשר מקריב עולותיה -
הקטורת העשנה כורכת היא ניחוחות שיכר
סביב כמכמונת התפתלותו של צפע חומד.
הדם אשר יקיזה הקרבן התם יהא למען תומתה של אהבת-עידנים.
ובקרנות המזבח תאחז האיבה, אשר לה רע נאמן אין כי אם רק צרים
יוקיעוה
על תרמיתה הנאלחה - כי כזבה היא פתיים רבים כחול אשר על שפת
הימה -
ותזעק נא היא לרחמים ועשיית חסד - כפנים לשורת הדין -
היא לבדה תבקש את חסדם של נאהבים על-פני קדרותה של עלטת
ערפילים,
משכוך לתופת מכאובה עת נוהגת היא בחומרה עם נתינים נדכאים.
בגירושה, כסור שטן מעם אלוהיו בבושת פנים, זאת לבטח תדע נא היא
-
במשכן ליבי תמשול בעריצות האהבה גרידא, ולא אוסיף לרסנה עדי
עולמים.