עופר רון / מאי |
עת לאהוב, עת לחיות
עת לומר תפילה על ריח אזדרכת
וקדיש על אישה שחדלה מלהיות
עת למות.
אתמול נוגן לי ניגון חדש
של אהבה. קיבלתיו בבכי שקט
ובלב מותש. כן,
בלב מותש.
האדמה עוד רכה עליה
ואני העזתי לאהוב.
איך היא לצידי במוות?
ומדוע חיוכי איתה ולא בנחלת הקבר?
ואני בזיכרונותיי לוכד ולוכד את הנדר:
יתגדל ויתקדש שמי רבא!
יתגדל - ויתקדש - שמי רבא!
סליחה אהובה חדשה
אתחדש בך באביב אחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|