דממה מבורכת אולי עוד תפתח
דלתות אל ברכת שיגעון
אחרית השפיות כבר נופלת
לתהום שלרגלי ביטחון

יוצאת אל הלילה תפילה חרישית
כמרגל השאון קושרת קשריה
מול יגון של בדידות
אל מול תככים של נבכי מחשבה

שעטות רעמים מרחפים עלי אופק
ותופי מלחמה מצלים על מחשבות
והקרב כבר הוכרע כשעלה על הדופק
שתקתק לו מיני מזימות

וספקות זעקו אך קולם נעלם
בשאגות הפרא שהשקיטו רוחי
מחשבות שחתרו תחת אש אמונה
נטשו אידאל מחמת בושתי

השקט שב כמבשר התבוסה
ואולי לפתע הבין מקומו
שיעבוד מחשבות כבר נטש
וזוכר את צלילות המיה
ויודע עם כל עצמת יהירות
הרעם שולט בחומה