מפה של ים,
הכל כחול,
חול שם אין,
גם לא קווים:
לא של אורך ולא של רוחב,
רק כחול.

"מה אעשה עם מפה שכזאת?",
שאל הקצין הראשון.
"תפליג ישר ואל תסטה",
ענה לו הקפטן.
"אז לאן נגיע?"
שאל הקצין הראשון.
"לסוף המפה - ואז נפליג בחזרה..."
"ולמה שנעשה זאת, קפטן?"
"זכור כי אין כבר יבשה, אין לנו ברירה אחרת"
"מובן שאני זוכר,אז למה לא למות כבר עכשיו?"
"למה למות עכשיו אם אפשר למות אחר כך?"
"כי אין טעם קפטן! יבשה כבר אין, אנחנו סתם מפליגים"
"ידידי היקר... לא אמנע ממך לקפוץ מהסיפון"
"כנראה שאינני יקר לך מספיק"
"בוודאי שכן, לכן אני מכבד את רצונך"
"שלום לך קפטן, היה נעים לעבוד במחיצתך"
"להתראות בקרוב, קצין ראשון"

סוף סימולציה.

"באמת היית נותן לי לקפוץ מהסיפון?",
שאל הקצין הראשון.
"בוודאי שלא", ענה הקפטן.
"וידידי היקר?! מה עלה בדעתך... כנראה שהשמש המדומה השפיעה
עליך יותר מידי."
"כנראה...אתה יודע ג'וני, מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו זה
ללכת לפאב טוב, לשתות מנה הגונה של רום, אולי קצת וויסקי
ולחגוג"
"מה אנחנו חוגגים אבא?"
"אנחנו חוגגים שעוד לא הגיע סוף העולם".
"אבל הוא עוד יגיע אבא, אתה יודע".
"כן... עברנו את נקודת האל חזור".
"אז למה לא למות כבר עכשיו אבא?".
"יש לי עוד אמונה,בן. אין לי סיבה לאמונה הזאת, אני לא רוצה
להשלות אותך, אבל לא אתן לך לקפוץ מהסיפון".

כמו מלחים,
שטים בספינה -
לה קפטן מנוסה וקצין ראשון מוכשר,
אך בידיהם מפה,
מפה כחולה,
מפה של ים,
סוף העולם.