לאהובי הנצחי,
קצרות הן המילים אשר יוכלו לתאר את מידת אהבתי אליך.
קטן וזעיר, הינו אוצר המילים היכול לתאר את עומק רגשותיי
כלפיך.
פתטי ועלוב הינו ספר שלם, שיוכל להכיל במידה שהיא את פעימותיי
כשפגשו עיניי את עיניך.
אך רבות הן השנים כהרגשתי חסר, טרם פגשתי עקבותיך.
כאילו זעקתי אחריך, אהובי אתה כל-כולי,
אתה אושרי, אתה הכתף ליגוני.
המקור לחיוכי,
הניצוץ במבטי, המפתח לנפשי,
הזרם בדמי, הברק בעיניי, אתה הינך אני.
נושמת אותך מדי שניה בליבי,
נפש-תאומה שלי.
את מחשבותיי אתה קורא,
את מבטי, טרם הבטתי, אתה רואה.
את מילותיי אתה מורה.
הפאזל המשלים שלי, החצי השני שבי,
כנולדת בשבילי, אתה לי איש הסוד שלי.
רע אמיתי, המרפא לכל בעיותיי.
זה המעריך אותי,
זה המביט לי בעיניים בכל פנייתי,
זה ששעות לא מסיט מבטו מפניי,
זה הדואג לשלומי,
זה הלא יכול בחסרוני,
זה שלא מאמין בכשלוני,
זה המחבק את נשמתי,
זה האוהב רק אותי.
זה-זה-זה.. כן! זו א-ה-ב-ה.
אהובי הנצחי, כמה רבה ועצומה היא הקרבה,
אוהבת אני אותך, כמה סמוק הוא ליבי רק מעצם המחשבה
שבאמת קיימה אהבה טהורה !
אוהבת תמיד, אני.
מסוגי המכתבים שלעולם לא יישלחו, רק בלב ליבי הזיוים יפרחו
ולמרות כל מה שקרה. שתי עיניי ישמחו
אז ככה יצירה זו נכתבה ברגש ועוצמה רבה בהיותי יושבת בבסיס
ומהססת. חושבת על הכל במעין רטרופרספקטיבה עמוקה. |
