ובעוד שדה אנטע רעיונותיי
שיפרחו להיות גבהות שחומות עיניים
שיטרפו כל רגל
שתתעורר עם סקרנות מחודדת
ותדרוך בהן - ללא מחשבה
עם שיניים רעבות.
והן ישתלטו ויקבלו צורה ודמות אדם
וכל גרון יבלע אוויר ורוק
כיראת חשש לתחייתן הפנומנלית.
שחפים ואיילות ירחפו ויקפצו
מתל אל תל -
עם כל מחשבותיי.
כמה יפים לי השמיים המתדרדרים
שכמו שמיכה - הם מכסים את כל נכסי ראשי.
כמה יפה לי כל יער וכל ים
שמצמיחים ומזרימים את התמצית של קיומי.
ופעם נוספת אבנה לי כס מלכות -
ארחיק משם זרועות אדם
ואניח לכל פרא חייתי, להתיישב, להתענג
על עצמתי וחולשותיי.
אשוט לי על סירה מעץ
על הגדה של מיתותיי. |
