|
"לכסף אין ריח"
אומר בעל בית המטבחיים.
"לדם אין קול"
מהנהנים הקונים באטליז.
"לזעקות המעונים אין מראה"
שותקים העוברים ושבים.
והמצפון נע וזע
לאן שמכוונים אותו
כזומבי המפיק רגשות
סלקטיביים
מניפולטיביים
עיניו לא תיראנה
את העשן המיתמר
מן המשרפות.
פיו לא ישאל:
לאן נעלמו החיים?
כי אין אשר ישיב:
נלקחו הם למחנות השמדה
נעלמו בקיבות האנשים.
ואוזנו לא תשמע
את צחוק המוות המהדהד
מפיו של השוחט
הסופר כספו חסר הריח:
גם למוות כבר אין סימן היכר. |
|
|
אתה מגמגם,
מותק. אולי תקצר
קצת את "שלח את
כל החבר'ה שלי,
לפני שאני מביא
עליך עשר מכות"
לפני שאתה הולך
לפרעה?
הגורו יאיא,
ביעוץ תקשורתי
למנהיג כבד פה
וכבד לשון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.