סיפקתי את חדוות העצב שלך,
עת התנגנה באוזנינו דרך הייסורים הזו,
על פניה שייטנו ברכבת התועה,
אשר אספה אותנו בתחנה אלמונית.
כמה רכבות מוצא לו אדם בחייו,
מהן שועטות ללא לאות,
מהן עוצרות, בלא ראות,
חלקן בוחר הוא בטעות.
את תשוקת הבדידות שלך השבעתי,
שעה שהדברים עוד היו כפי שהם,
על הפסים שיעדם לא ברור,
במחוזות עטויי ערפל.
כמה שתיקות יש לו לאדם בחייו,
מהן ספוגות כאב,
מהן זועקות, מקשות את הלב,
מעטות הוא אכן אוהב.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.