ישות נצחית / מבנים אנושיים |
לתוך עיניי הבוהקות אלי אור
לוטש את חושי לאחור
לזמנים בהם הרוח לחשה במילים.
התבניות מסודרות למשעי
לתוך גבישי תודעה אנושית
במארג ריבועי משוכב
של מחצבים מעובדים למחצה.
השמש נושקת לאבנים השחוקות
במגע כסוף אפרפר על צהוב
תעלות הבטון חומות באבק
מזילות אנשים בתנועה.
צל האהבה נסוך ברפאיו
מהטל במקטעים המציאותיים הללו
כהשתקפות העץ בחלונות
מבעד ומעבר לאריג החלל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|