[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רויטלה עשור
/
על טעם וריח

את העיניים היא פתחה לי, ובכוח.
היא משכה עפעף-עפעף עד שלא נשארו לי ריסים, ואני אמרתי שאני
רוצה לראות, אבל לא כרגע, אמרתי שעוד מעט אהיה מוכנה - ממש עוד
טיפה, והיא לחצה ולחצה עד שלא נותרה לי ברירה ונתתי לה למשוך,
והיא כמובן שלא התנגדה וקרעה לי את העפעפיים. קרעה אותם ממש,
אני נשבעת.
היא לא הרגישה דבר.
העיגולים הגדולים בפנים - שמסתתרים תחת צבע רנדומלי, כחול,
ירוק או סתם חום משעמם (שקיבל את הכינוי רק בגלל שהוא נפוץ) -
לא רואים, תמיד מוסווים תחת אשליה של משהו אלכסוני ומתוח עד
כדי חוסר שליטה וכאב.
צעקתי שוב והיא הפסיקה - התחילו כבר להסתכל והיא פחדה שמישהו
ילשין ואז יקחו אתה רחוק.










loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"נוגעת בעצמה,
נוגעת ונרדמת"
-האם שום דבר
כבר לא נשאר
אישי?


אחד בביקורת
חברתית


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/7/07 23:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רויטלה עשור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה