הם עמדו אחד מול השני.
פשוט עמדו.
בלי שום רגש,
שום ניצוץ של משיכה.
בלי שום דעה,
שום תחושה של הכרה.
פשוט עמדו.

הם למדו להכיר.
פשוט למדו.
לקח הרבה זמן,
הרבה לילות ארוכים.
לקח הרבה סבלנות,
הרבה שיחות של זרים.
פשוט למדו.

הם לבסוף גם אהבו.
פשוט אהבו.
עברו כל מכשול,
כל ביקורת ובעיה.
עברו כל ריב,
כל אי הבנה ותהייה.
פשוט אהבו.

אך הם תמיד קינאו.
פשוט קינאו,
באלה שלהם בא הכל מהר,
בטבעיות וקלות.
באלה שאצלם הכל נוח,
נעים, מושלם
ופשוט.